בין רמדאן לסליחות

סינמה פרדיסו פעם, לפני המון שנים, בתי קולנוע היו היכלות פאר. היו בהם מאות מושבים ויציעים צדדיים, מסכים ענקיים, וילונות קטיפה ונברשות שאפשר לראות היום שוב בכל בית קפה או מספרה אופנתיים עד גועל. יש משהו ששימח אותי והעציב אותי בביקור באלהמברה במזרח העיר. פעם זה היה בית הקולנוע המפואר ביותר של העיר המזרחית – … Continue reading “בין רמדאן לסליחות”

אושר הוא אקדח חם

גם אם זה היה רק מקסם של לילה אחד זה עדיין שווה הכל (בעיקר אם זה היה רק מקסם של לילה אחד). בגלל שאמרת לי שאני לא נראית בת יותר משלושים ושבע. בגלל הפרחים הקטנים המיובשים שנדבקו לי לשיער כשישבנו בגן ההוא במוסררה. בגלל הגן ההוא במוסררה, עם צמרות העצים המאוושות ברוח על רקע שמיים … Continue reading “אושר הוא אקדח חם”

הרפתקאות חדשות בנו-פיי

יש איזו מלנכוליה עמוקה שנמצאת בבסיס הסרט התיעודי החדש של רן אייזנשטט על Fact ויורם אליקים. או שמא זו רק אני? לא, לא נראה לי. אני חושבת שהמלנכוליה הזאת, לפחות במבט לאחור, היתה שם כל הזמן, באופן עמוק ובסיסי, אצל כל האמנים שפעלו במסגרת הלייבל, לא משנה איזו מוזיקה הם עשו. לא משנה גם איזה … Continue reading “הרפתקאות חדשות בנו-פיי”

אבא מספר אגדות אורבניות

יום הולדת לאבא. קניתי לו במתנה את הספר “חולות נודדים: תל אביב של שנות השלושים בצילומי זאב אלכסנדרוביץ’”. זה קטלוג של צילומים מתערוכה שהתקיימה במוזיאון היהודי של גליציה, בקרקוב, פולין. אבא נולד בשנת 1937 בתל אביב. הוא הגיע לאוניברסיטה בירושלים כסטודנט למתמטיקה ופיזיקה ב-1962, עם אמא ואיתי, כשהייתי בת חצי שנה. אני עוד נולדתי בתל … Continue reading “אבא מספר אגדות אורבניות”

וינטג’

1. נהניתי מאוד מ”דונג” (Beeswax) של אנדרו בוז’לסקי. היה בו משהו מאוד נינוח ועצל – laid-back הוא המונח החביב עליי באנגלית – אולי בגלל שהוא מתרחש באוסטין, טקסס, שהיא אחת הערים הטובות ביותר למחיה בעולם, במיוחד לחובבי מוזיקה; אולי בגלל שחלק גדול מהסרט מתרחש בחנות הווינטג’ שג’יני, אחת משתי האחיות התאומות שהן גיבורות הסרט, מנהלת, … Continue reading “וינטג’”

רחובות לוהטים

גל החום של אמצע השבוע הוציא את כולם החוצה. שלישי בערב, תשע וחצי, העיר פקוקה ואין אף מקום חניה. מוסה ואני חונים בסוף ברחוב שבטי ישראל, וחוצים את כיכר ספרא השטופה באור זרקורים לרגל הסטריט בול. אנחנו מגיעים לאוגנדה ברבע לעשר רק כדי לגלות ששלום גד כבר באמצע השיר השלישי שלו. יום אחד אני אצליח … Continue reading “רחובות לוהטים”

דיו

1. למוכרים בחנות הספרים החביבה עליי ברחוב עזה יש חיבה גדולה לקומיקס וספרות גרפית, ולכן תמיד אפשר למצוא שם ספרים חדשים ומעניינים מהז’אנר. בשבוע שעבר נתקלתי שם בקובץ סיפורי הקומיקס של גבּריאל בל שנקרא Cecil and Jordan in New York, שיצא לאור בהוצאת Drawn and Quarterly המשובחת. זה אוסף של 11 סיפורים קצרים, חלקם צבעוניים, … Continue reading “דיו”

הפי בלומסדיי

חיבבתי מאוד את “הנוכלים בלום” בגלל שזה סרט כל כך טקסטואלי. ולא שהוא לוקה בחסר בצד הויזואלי שלו: כל מי שאהב את הסרטים של ווס אנדרסון (“ראשמור”, “משפחת טננבאום”, “רכבת לדרג’ילינג”) יאהב גם את העיצוב, הסיגנוּן והצילום של “האחים בלום”. אני מניחה שגם העובדה שאדריאן ברודי משחק באחד התפקידים הראשיים ב”אחים בלום” תורמת להשוואה החזותית … Continue reading “הפי בלומסדיי”

דיווחים מחזית המאבק

1. האירוניה הגדולה היא, כמובן, שבגלל שאין שום חניון מזויין שפתוח בשבת באיזור כיכר ספרא (והאמת היא גם שאלמלא היו שלושים מעלות בצל בשעה ארבע אחר-הצהריים הייתי הולכת לשם ברגל), אני מחנה את האוטו בחניון המעלות ומשם חוצה ברגל דרך רבי עקיבא והלל, חולפת על פני היושבים בפוקצ’ה בר, ארומה, איוו, צ’יליז ופוקצ’יטה, ומצטערת מצד … Continue reading “דיווחים מחזית המאבק”

נרקיס

חזרתי לבית האמנים כדי לראות תמונה אחת בלבד שריתקה אותי בפעם הראשונה שראיתי אותה לפני שבועיים: את “עירום מול המראה” של יצחק ליבנה, במסגרת התערוכה “עירומות”, שבה אישה עירומה גוהרת בפישוק מעל מראה שמונחת על הרצפה. אני חושבת שמה שמרתק אותי בציור הזה הוא לא רק העניין שאישה לא יכולה לראות את העירום המלא שלה … Continue reading “נרקיס”