זה כל כך פשוט כשזה בסרט

   שבתות שבהן עומר מגיע הביתה מהצבא הן שבתות מתסכלות. אני נורא שמחה לראות אותו, אבל אלה שבתות שבין ערימות הכביסה והכלים אני לא ממש נחה ולא מוצאת שום רגע של שקט וזמן לעצמי. לעומת זאת, שבתות שבהן עומר לא מגיע הביתה הן שבתות של מנוחה מופלאה. אני מתגעגעת אליו כשהוא לא כאן, אבל אני … Continue reading “זה כל כך פשוט כשזה בסרט”

תפרים

ניצן אוספת כל מיני שמלות סבתא ומכניסה בהן תיקונים ועידכונים וגזירה ותפירה מחדש ואז היא מוכרת אותן בכל מיני אירועי יד שנייה. בתחילת הקיץ קניתי אצלה בבאסס חמש שמלות כאלה ב-200 שקל. השמלות האלה נראות כמו אוסף ממד-מן. אני אוהבת אותן ואני אוהבת את הרעיון שזה זול, זה ממוחזר, זה פריט ייחודי וזה הופך את … Continue reading “תפרים”

הכדור הכחול

אני וליאור אש נפגשים באקראי ברחוב עמק רפאים כשהוא בדרך מפה לשם ואני בדרך משם לפה והנתיבים שלנו מצטלבים. אנחנו מתיישבים מול הפיצה ובמשך שעה ארוכה אנחנו פשוט מדברים. על גדי ועל אנשים שהיו ועדיין. על אנשים שאנחנו אוהבים ואנשים שאנחנו לא. על הכתיבה והצילום שלו והספר שהוא עוד מעט יוציא. על הלייבל שלו והלהקה … Continue reading “הכדור הכחול”

מחתרת נייר זכוכית

שלוש-מאות-ומשהו להקות אינדי רוק יש באיראן (כולל אינדי כורדי) – זה מה שלמדתי מ“אף אחד לא שמע על חתולים פרסיים”. וגם, שבמדינה שבה כל סוג של מוזיקה מערבית הוא אסור ונרדף ומוחרם, גם מדונה ופיפטי סנט נחשבים לאינדי רוק. אבל לא זו הבעיה שלי עם הסרט הזה, אלא העובדה שבשלב מסוים הוא נעשה קצת ארוך … Continue reading “מחתרת נייר זכוכית”

תפילות יום השישי

1. מכל הלהקות שפועלות היום בירושלים, אני בספק אם יש להקה שנשמעת כמו ירושלים יותר ממוג’הדין. וצריך להגיד כבר על ההתחלה שמדובר בבחירה מבריקה של שם. 2. חיפשתי את הקטע הזה ביומן סיאטל שלי מסתיו 2002: יום חמישי, 19.9.02 מהחלון שלי אני רואה שהתחיל לרדת גשם, וזה נחמד לי כי כל היום הסתובבתי בחוץ ועכשיו … Continue reading “תפילות יום השישי”

בוקרים

ואז פגשתי את הבוקר השני. הוא היה חיוור וגבוה ודק, והיו לו כובע בוקרים לבן עם סרט אינדיאני ונוצה, חולצה משובצת, מכנסי ג’ינס משופשפות וקרועות שעליהן מגיני בוקרים, ועל שרוך עור שהיה קשור לו סביב הצוואר היתה תלויה פרסת כסף. אפשר היה לדעת, רק לפי המראה שלו, שהוא הגיע ממרחקים וממרחבים גדולים. הוא הגיע עם … Continue reading “בוקרים”

הָיי נוּן

בצהרי היום אני הולכת לרחוב שושן, לא לפני שאני עוברת ביריד התקליטים והחפצים יד שנייה של התקליט. עכשיו זה כבר החום הבוער, היבש של הקיץ. ברחוב שושן יש את מסיבת הרחוב של קצוות אורבניים, ואני שמחה שהייתי כאן שבוע לפני כן, בערב, כשתערוכת הרחוב נפתחה ועוד היה קריר, ואפשר היה לראות את העבודות שבצהרי היום … Continue reading “הָיי נוּן”

רכבת הרים

1. כמו מושא האבל, השבוע החולף היה לא פשוט ולא יציב. ביום ראשון היתה תדהמה, ביום שני היתה התרגשות גדולה להיתקל באנשים שלא שמעתי מהם שנים, יום שלישי היה הכי קשה – צער ועצב ואשמה ובכיתי הרבה גם בשיעור יוגה ובמדיטציה בערב, ברור. ביום רביעי היתה התייצבות ורגיעה, שביום שישי שוב התהפכה כמו קליפת אגוז … Continue reading “רכבת הרים”

גדי

הפעם הראשונה שפגשתי את גדי ב היתה בסוף קיץ 2002, ביום שישי בערב, בהקרנה של הסרט “העולם שבפנים” (Ghost World) בסינמטק. ישבתי לבד ודפדפתי בגיליון של Spin – אני זוכרת אפילו שבּק היה על השער. אני זוכרת אפילו מה לבשתי ואיך נראיתי. בכל פגישה מקרית יש משהו פטאלי, והבחור הצעיר שהתיישב שני מושבים לידי נראה … Continue reading “גדי”

מיאמי ביץ’

הוא מתוק ומתסכל כמו שרק מישהו בן 27 יכול להיות מתוק ומתסכל לאישה בת 47. אנחנו במיטה ואני יושבת עליו. הוא עדיין עם הבוקסרים עליו, אני בקומבינזון שחור וכלום מתחת. הזיקפה שלו מבעד לבד התחתונים מתחת לכוּס שלי. אנחנו מנסים לנהל שיחה תרבותית על סרטים שאהבנו בעשור האחרון. אני מזכירה סרטים בהשראת קומיקס – העולם … Continue reading “מיאמי ביץ’”