שגרה, בחזרה

את שבה / מרגרט אטווד

את שבה לחדר
מקום בו את גרה
מאז ומתמיד. את אומרת:
מה קרה כאן
כשלא הייתי? מי
ליכלך את הסדינים האלה, ולמה
אין יותר אשכוליות?
את נמצאת במקום ביניים
בין גוף למילה, מקום שמכיל,
או אמור להכיל, אנשים
אחרים. את יודעת שהיית את
זו שישנה, זו שאכלה כאן, למרות
שאינך מאמינה. בוודאי לקחתי
פסק זמן, את חושבת, לטוסט
בחמאה ולאהבה ואולי לשניהם
ביחד, דבר שמסביר
את הסדין המוכתם, אבל לא,
כעת את בטוחה, מישהי אחרת
היתה כאן לבושה
בבגדייך, ואומרת
מילים עבורך, כי לא היה פסק זמן.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *