שביל חדש אל מפל המים

זה היה (ועדיין) שבוע מהגיהינום במשרד. טינה ומשטמה באומה התאגידית. אחרי ארבעה חודשים בעבודה החדשה שוב הגעתי למבוי סתום. אני לא יכולה לסבול יותר את העבודות האלה באירגונים ובמשרדים. ובכלל, אחרי 30 שנות עבודה כמעט אני לא יכולה לסבול עוד ללכת לעבודה. נמאס לי לגמרי. לפני כמה לילות חלמתי שיש לי סרטן – אני לא חושבת שהיה שם בחלום סוג מסוים של סרטן, סתם סרטן כללי וגנרי – שכתוצאה ממנו אני זכאית לקיצבה חודשית של 4,000 שקלים. והעניין הוא, שזה היה חלום טוב, בגלל שלא הייתי צריכה ללכת לעבוד יותר. קמתי בבוקר וממש הצטערתי שזה היה רק חלום. אני חושבת שזה די מטורף שאנשים צריכים לחלום שיש להם סרטן, ועוד לחשוב שזה חלום טוב, בגלל שהם כל כך סובלים בעבודה ומהעבודה. אני צריכה אוויר ואור, אני צריכה מים וחופש, אני צריכה יופי. נמאס לי לטפל באנשים, נמאס לי לשמוע את הטרוניות והתלונות שלהם. אני צריכה לעבוד עם חומר, עם חומרים. אני צריכה למצוא שביל חדש אל מפל המים.

ואז בא מוסה, ולקח אותי ביום ראשון בערב, אחרי יום באמת נוראי, לסאקורה, וקנה לי מרק מיסו ואיטריות מוקפצות, ולו סושי ויין. זו היתה אחת הארוחות המנחמות ביותר בחיי ודיברנו וצחקנו והוא הזכיר לי שזו רק עבודה. אני מנסה לזכור את זה. לפעמים זה מנחם אותי, לפעמים לא. אני באמת לא יודעת מה יהיה. החיים, יוגה ופּאנק לימדו אותי יכולת עמידה גם בזמנים קשים ובמצבים מתסכלים וחסרי מוצא לכאורה. אז אני עומדת גם בזה. אני יוצאת מהעבודה ולוקחת אוויר ואומרת לעצמי לא להיקשר לתחושות הכעס והתסכול והדאגה והרחמים העצמיים. אני משחררת וחושבת על הדברים שחשובים לי באמת. בסוף אני אצליח לחשוב על מוצא. זה יבוא כשזה יבוא, כשזה יבשיל מאליו.

למצוא את הנהר

היי אתה שם, ראש סיכה,
הקריאה על השעון מורה שהגיע הזמן
לצאת שוב לעבודה בעיר.
המקום שבו אנשים טובעים ומשרתים
אל תתבייש, תביעתך הצודקת נמצאת רק
מרחק שנות אור לפניך.

אצלי פרחים שזורים במחשבות
סופת האוקיינוס, ירח אוכמניות
אני חייבת לעזוב כדי למצוא דרך.
לצפות בשביל ולשנן בזיכרון את
החיים האלה שחולפים מול פניי
שום דבר לא נקרה בדרכי.

האוקיינוס הוא מטרת הנהר
המים מכירים את הצורך לעזוב
אנחנו קרובים עכשיו יותר ממרחק שנות אור

אני חייבת למצוא איזה נהר
וטיבר וברגמוט חולפים בראשי ונופלים.
אני חייבת לעזוב את הדרך ולשנן בזיכרון את
החיים האלה שחולפים מול פניי
שום דבר לא נקרה בדרכי.

לא נשאר כבר אף אחד שיוביל
אבל אני אומרת לך ואתה יכול לראות
אנחנו קרובים עכשיו יותר ממרחק שנות אור.
צריך להמשיך ולרדוף אחרי המסע
הנהר מתרוקן לתוך הגאות
ונשפך אל האוקיינוס

נהר זורם אל האוקיינוס
אוצר בלום לזרם התחתי
שום דבר מכל זה לא נקרה בדרכי.
לא נותר עוד שום דבר לזרוק
מלבד ג’ינג’ר, לימון, אינדיגו,
ענפי קוריאנדר וגבעולי ורדים.
כוח ואומץ יגברו על עיניים עייפות ומנוסות
משורר נהר מחפש עוד תמימות
הנהר מתרוקן לתוך הגאות
הכל, הכל נקרה בדרכי

מילים: מייקל סטייפ. המקור כאן.

7 thoughts on “שביל חדש אל מפל המים”

  1. מדהים. השיר הזה מתנגן לי בראש כבר שבועיים.
    אחרי הטלפתיה עם שני, עכשיו זה?
    אני חושב שעם כוחות כאלה את בהחלט יכולה לעמוד בראש כת משלך:)

    אולי הגיע הזמן לצאת קצת מירושלים.
    אני לא יודע עם הגיעה השמועה, אבל כבר לא משתמשים בדיליז’נסים כאמצעי תחבורה.
    היום אפשר להגיע במהירות ממקום למקום בכל רחבי ישראל ולחזור באותה מהירות.
    אני חושב שמה שאת צריכה זה טיול בצפון. סופשבוע מול הים.
    אני מכיר את המקום המושלם.

  2. למה לא לעבוד מהבית? עריכת תוכן and such? ובאמת לא טוב לחלום על סרטן.
    תרגישי טוב.

  3. אני מאחל לך שתמצאי שביל חדש אל מפל המים.
    גם לעצמי.
    חניף קוריישי הגדיר ב”הכשרון של גבריאל” את המרדף אחרי חיים ללא עבודה כבהלה לזהב של זמננו ואני חושב שהוא צודק. עבודה היא באמת דבר מאוס ומרוקן (עם חולם), ברוב המקרים.

  4. לפני 2500 שנה כתב משורר יווני שיר בזכות המצאת הנול (מכשיר הטווייה), ובו תיאר איך בעזרת ההמצאה החדשה יוכלו רוב הנערות, במקום לטוות, לצאת במחולות ולהתהולל.

    אבל גם אז לא הקשיבו למשוררים.

  5. כתם, אודי – מצחיק, בדיוק כתבתי השבוע למישהו על זה שדברים שהיו אמורים לשחרר אותנו התבררו בסופו של דבר כמשעבדים עוד יותר. המהפכה התעשייתית הביאה לעולם את סדנאות היזע. המהפכה הדיגיטלית הביאה לחיינו את ה-cubicles, מסכי מחשב, נורות פלורוסנט כתחליף לאור טבעי ואוויר, וטלפונים ניידים שדורשים מהעובד להיות זמין 24 שעות ביממה. רק עבדים זמינים לאדוניהם 24 שעות ביממה. זו עבדות מודרנית, והשכר שמשולם תמורתה משמש רק כגורם כובל עוד יותר. עולם העבודה בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 לא מתקדם יותר, לא נאור יותר ולא אנושי יותר מכפי שהיה במאות קודמות, שנחשבות לכאורה “חשוכות” ופרימיטיביות יותר. Modern Life is Rubbish אם להשתמש בציטוט של להקה אחת, והחיים התאגידים של העולם המודרני הם הדבר הכי גרוע שיש.

  6. א. העונג כולו שלי. באמת.
    ב. טלפונים ניידים ? את מתארכת את עצמך. נסי בלקברי ותראי מהי עבדות.
    ג. טינה ומשטמה. הזכירי לי לספר לך משהו קטן בענין זה…

  7. טוב, כדי שעולם העבודה יהיה יותר נאור צריך לשנות את הטבע האנושי, לא מכשירים.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *