לתאר

רוצה הייתי לתאר / זביגנייב הרברט

רוצה הייתי לתאר את הפשוט בריגושים
שמחה או עצב
אך לא כדרכם של אחרים
הנזקקים לקרני השמש או הגשם

רוצה הייתי לתאר את האור
הנולד בקרבי
אבל אני יודע שהוא לא דומה
לשום כוכב
מפני שאינו בהיר כמוהו
טהור כמוהו
והוא לא יציב

רוצה הייתי לתאר אומץ
בלי לגרור אחריי אריה מאובק
וגם אי-רוגע
בלי לטלטל כוס מלאה מים

לשון אחרת
אתן את הדימויים כולם
בעבור ביטוי אחד
שהוצא מן החזה כמו צלע
בעבור מילה אחת
האצורה
בגבולות עורי

וכדי להגיד – אני אוהב
הריני מתרוצץ כמטורף
קוטף מלוא החופן ציפורים
וריגשתי
שאחרי ככלות הכל אינה עשויה מים
מבקשת פנים מן המים

והכעס
השונה מן האש
שואל ממנו
את לשון הלהג

כך מעורב
כך מעורב בקרבי
הדבר שאדונים כסופי שיער
הפרידו אחת ולתמיד
בקובעם
זה סובייקט
וזה אובייקט

אנו נרדמים
יד אחת מתחת לראש והשנייה בתילים של
כוכבי לכת

וכפות רגלינו נוטשות אותנו
וטועמות אדמה
עם שורשיהם הקטנים
אשר בבוקר
נתלוש בכאב

(תירגם מפולנית: דוד וינפלד. מתוך “הרמס, כלב וכוכב”, 1957)

1 thought on “לתאר”

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *