תפרים

ניצן אוספת כל מיני שמלות סבתא ומכניסה בהן תיקונים ועידכונים וגזירה ותפירה מחדש ואז היא מוכרת אותן בכל מיני אירועי יד שנייה. בתחילת הקיץ קניתי אצלה בבאסס חמש שמלות כאלה ב-200 שקל. השמלות האלה נראות כמו אוסף ממד-מן. אני אוהבת אותן ואני אוהבת את הרעיון שזה זול, זה ממוחזר, זה פריט ייחודי וזה הופך את הארון שלי לאוסף פרטי.

בדרך לחפש חצאית או שתיים בטרומפלדור אני עוברת בשוק ומוצאת אצל נעמי אוסף של כותנות לילה פרחוניות שאני זוכרת שהיו פעם לסבתא שלי. כבר לא מייצרים היום בגדים מכותנה כזאת, אפילו לא כותנות לילה. אז אני קונה אותן. בסמטה שליד גלריה ברבור אני מוצאת עוד חופן של שמלות יד שנייה זולות, כך שבסוף אני לא מגיעה בכלל לטרומפלדור. החצאיות יצטרכו לחכות.

לפעמים כשאני עוברת ברחוב מסילת ישרים בדרך לשוק, מול הכניסה לבתי מונקטש, אני רואה שהסטודיו של מומי פתוח, אז אני נכנסת. אם הוא נמצא הוא שמח לדבר איתי ולהראות לי את הבגדים שהוא בדיוק מצא ומשפץ או שהוא מעצב ותופר בעצמו. החדר הקדמי הוא חדר התצוגה ויש בו רהיטים ישנים ואוסף מרהיב של בגדים. למומי יש טעם נפלא ועין חדה לאיתור בגדי וינטג’ ורטרו. כל כך הרבה פריטים קניתי שם במשך השנים. החדר האחורי הוא המתפרה – עולם מופלא של גלילי בד וחוטים ומכונות תפירה וסרטי מדידה. אם משהו מוצא חן בעיניי ומצריך תיקון, מומי והתופרת הרוסית המבוגרת שלו שולחים אותי להסתובב חצי שעה בשוק, ואז הם מקצרים, גוזרים, מכניסים תפר או שניים וכשאני חוזרת זה מוכן.

כמו שיש מזון נשמה, ככה יש גם בגדי נשמה. כשאת מכירה את מי שעשה אותם, את מי שפרם ותפר אותם מחדש, את מי שהכניס בהם כל תפר ותך, את מי שהשקיע בהם תשומת לב כולל כל הפרטים והכפתורים, את מי שהכניס בהם משהו משל עצמו – עמל, מחשבה, אהבה – יש להם הרבה יותר משמעות.

ב-29 באוגוסט בדיוק של שעון אפשר היה סופסוף לחזור ולנשום. הטמפרטורות צנחו למידות הנורמליות שלהן וקיץ מזעזע הושלך לפח האשפה של ההיסטוריה. הזיכרון שלי מחודש אוגוסט הנורא הוא חור שחור אחד גדול. אני לא זוכרת מה היה בחודש הזה ואיך עברתי אותו. אני מרגישה עכשיו כמו מי שחוזרת לחיים. המוני התיירים מתחילים לעזוב את העיר ואפשר לשוטט שוב ברחובות. זאת העונה למצוא ברחוב דברים מסעירים. החגים בפתח ואיתם ימי חופש שנחוצים לי כמו אוויר לנשימה. אני מתכננת לסדר מחדש את כל האוספים הפרטיים שלי – הבגדים הספרים הדיסקים הפליירים והפוסטרים. אני מתכננת לחזור לנגן. כל חודש אוגוסט לא יכולתי לחשוב אפילו על להרים את הגיטרה מרוב חום וחלחלה מהרעיון שעוד משהו יידבק לי לגוף.

סטאס הוא כוכב צפוני בשמיי עכשיו. לפני כמעט חודשיים הוא יצא למסעותיו בארצות הצפון ויחזור רק בסוף החודש. לא התראינו בעצם מאז חודש מאי, מה שלא הפריע לו להשאיר לי ערימה של שיעורים בשיחת הטלפון האחרונה שלנו לפני שהוא נסע. בטח, אמרתי לו בלי למצמץ, אין שום בעיה. אני אעבוד על כל הסולמות האלה. לפעמים אני נתקפת אליו געגועים. אני חושבת על השנה שחלפה ושמחה על זה שהוא נכנס לחיי. אני שמחה שהתחלתי לנגן על בס ואני שמחה על הזמן שבילינו ביחד, ואולי כשהוא יחזור לעיר עם הציפורים הנודדות של הסתיו, נחזור גם לעשות שיעורים. מה שהיה בינינו היה, ומה שלא היה גם היה, ומי יודע מה יהיה בשנה הבאה. כמו השמלות באוסף הפרטי שלי, גם השנה החדשה נתפרת עכשיו על בסיס השנה שעברה שמתחילה להיפרם.

12 thoughts on “תפרים”

  1. פוסט מקסים, הגדרת בדיוק את אהבתי לבגדים יד שנייה – תמיד מרגיש לי שיש סיפור אישי מאחורי כל פריט.

  2. שנה טובה, מוסה. וגלי. וכולם. שתהיה שנה יצירתית ומרתקת ומלאה דברים מעניינים.

  3. בגדים יד שניה זה משהו מאוד….שמפיח חיים בחפצים של אחרים, אני כל כך אוהבת ויש לי כמה מהזמן האחרון אבל כל כך עשית לי חשק להסתובב בירושלים ולחפש, ולנבור (גם בספרים יד שניה…אוף)
    וחידשתי כמה בזמן האחרון, לשנות אותן משמלות לחצאיות זה כיף…
    ושנה מתוקה מתוקה שתהיה

    (בכלל בכל פעם שאני קוראת אותך יש מעל ירושליים מצנח של כוכבים שקופים שמשמח אותי, כמו למשל שהיום אכנס לאוטו ואסע לעיר הזאת, נכון, זה בערב, ועדיין…ירושלים)

  4. היי,אני חדש בעיר.דרושה המלצה לחנייות יד שנייה טובות שמציעות גם מרכולת גברית?
    רציתי לשאול אותך גם על היוגה אבל אעשה את זה בצורה פרטית יותר.

  5. היי עידן, ותתחדש על המעבר לעיר. מקווה שיהיה לך מעניין. בקשר לחנויות יד שנייה, ממה שאני זוכרת, ראיתי חולצות יפות לגברים בטרומפלדור, שנמצא ברח’ ניסים בכר (בחלק שקרוב יותר לבצלאל, לא לאגריפס. וליד הסלואו משה). אני חושבת שגם בחנות של הצרפתייה בתוך השוק – ממש סמוך לקפה של מזרחי בסמטת השזיף – יש בגדים לגברים, אבל אני לא לגמרי בטוחה. אבל שווה לבדוק, כי הבגדים שם בדרך כלל באיכות טובה מאוד (וגם קצת יותר יקרים). בביגודית של ויצו במעלה רח’ הלל (ליד סלון הקעקועים) יש המון ז’קטים, ובכלל המון בגדים, מכל הסוגים ולשני המינים. ובחנות שליד גלריה ברבור – זה יוצא בסמטה שמחברת את שיריזלי ושומרון שאני אף פעם לא זוכרת את שמה – יש גם המון בגדים, רק ששם צריך הרבה סבלנות ממש לחפור ולנבור כי הכל מעורבב ומבולגן. אבל זה כיף.

    בקשר ליוגה – כתוב לי מייל (הוא מופיע תחת “אודות”) ואכתוב לך בשמחה. ושוב, ברוך הבא.

  6. אה, נזכרתי שלסמטה שבה נמצאת החנות האחרונה (בין שיריזלי לשומרון) קוראים רבי אריה. בהצלחה :)

  7. תודה רבה נטע.אני אבדוק זאת בהזדמנות קרובה.יש לי גם סטוקים של בגדים למסור.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *